החלטה בתיק תא"ק 15852-08-12

1. בפני בקשה לבטול צו עיקול שניתן על נכסי המשיבים במעמד צד אחד בגין תביעה כספית על סך של 1,151,546 ש"ח שהוגשה בד בבד עם הבקשה למתן צו העיקול.

שניים הם התנאים הנדרשים לצורך מתן הסעד הזמני. הראשון הוא קיומה של עילת תביעה רצינית הראויה לבירור בבית המשפט כשהיא נתמכת בראיות לכאורה והשניה ראיות לכאורה לכך שאילו ינתן פסק דין בהתאם לתובענה, לא יהא התובע יכול להיפרע מהנתבע או יכבד עליו לעשות כן.

בענייננו הגישה המבקשת תובענה כספית בגין יתרת חוב של תשע הלוואות שנתנה לארבעת המשיבים במהלך שנת 2006.

החל מסעיף 4 לתצהיר התומך בבקשה, מפרטת המצהירה מטעם המבקשת, את סכומי עשר ההלוואות שניתנו למשיבים, מועד נטילתן, תנאיהן והבטוחה שניתנה לפירעונן. בכולן - פוליסת בטוח חיים של הלווה.

למעט הלוואה אחת, אשר נפרעה במלואה באמצעות קיזוז ערכי הפידיון שהיו צבורים בפוליסת הבטוח, נותרו יתרות חוב בכל תשע האחרות.

החל מסעיף 35 לתצהיר נציגת המבקשת, פורט מעשה הפרת הסכמי ההלוואות, לטענת המבקשת, אשר היקנה לה את הזכות להעמיד את יתרת חוב ההלוואות לפירעון מידי.

לטענת נציגת המבקשת, חדלו המשיבים לשלם את הפרמיות בגין הפוליסות ששועבדו להבטחת פירעון ההלוואות והדבר הקנה למבקשת, בהתאם להוראות הסכמי ההלוואות, זכות להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי.

מכתבי התראה שנשלחו למשיבים בשנת 2009 לא נענו ולפיכך, בטלה המבקשת את הפוליסות והעמידה את ההלוואות לפירעון מיידי.

עוד טענה המבקשת, הן בבקשה והן בתצהיר התומך בה, כי עילה נוספת להעמדת ההלוואות לפירעון מיידי היו אי תשלום ולו תשלום אחד על חשבון החזרי ההלוואות.

החל מסעיף 45 לתצהירה, מפרטת נציגת המבקשת את יתרת חוב ההלוואות לאחר פדיון פוליסות הביטוח וקיזוז ערכיהן עם יתרת ההלוואות נכון ליום 18.7.12. יש לציין כי נרשמה רק יתרת החוב לאחר הקיזוז וסכום הפידיון. לא נרשם מהי יתרת החוב בכל הלוואה בעת ביצוע הקיזוז ובטרם ביצועו ומתי בוצע הקיזוז.

החל מסעיף 48 לתצהיר נציגת המבקשת בא פירוט נכסי המשיבים אשר מבוקש לעקלם וזאת עד לסכום התביעה למרות שכל משיב חב סכום אחר בהתאם לסכומי הלוואות שנטלו ויתרתן נכון למועד הגשת התביעה.

אשר ליסוד ההכבדה בביצוע פסק דין עתידי, טוענת נציגת המבקשת בתצהירה החל מסעיף 52, כי קיימת הסתברות גבוהה וחשש ממשי כי אי היענות לצו העיקול ייתר את התביעה ותסוכל יכולתה של המבקשת לפרוע את החוב והבסיס הראייתי לכאורה לכך הוא אי תשלום החוב על ידי המשיבים ובחירתם שלא לשלם למרות מכתבי ההתראה, וכי חלק מהנכסים שמבוקש לעקלם הם נכסים נזילים ויש להניח כי המשיבים יפעלו בשל כך להברחתם.

לבסוף טענה המבקשת, סכום התביעה הוא סכום לא מבוטל.

2. בבקשתם לבטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד, לא הכחישו המשיבים כי נטלו ההלוואות מהמבקשת אך לטענתם נגועות הלוואות אלו באי חוקיות מאחר ובד בבד עם ביצוען חויבו המשיבים בכריתת פוליסות ביטוח אשר שועבדו כבטוחה לפירעון ההלוואות, פוליסות בטוח אשר גבו מהם עמלות והוצאות נוספות בלתי רלוונטיות לעסקאות ההלוואה.

בתצהירו של המשיב 3, התומך בבקשה לבטול צו העיקול, טען המשיב כי בעת נטילת ההלוואות לא היו, הוא ויתר המשיבים, לקוחות של המבקשת כמבוטחים אצלה ולא היו מעוניינים כלל לכרות עסקאות ביטוח עם המבקשת.

ראשיתה של מערכת היחסים העסקית של המשיבים עם המבקשת היתה בקשתו של המשיב 3 ליטול הלוואות מסחריות באמצעות החברה שבבעלותו מבלי שידרש להמציא בטוחות להבטחת פירעונן למעט ערבות אישית שלו וערבים נוספים.

לפיכך, רקם עבורו סוכן הבטוח של המבקשת, מר מיכאל גרובר, הסדר לפיו ינתנו לו ההלוואות ומנגד יכרתו המשיבים עם המבקשת עסקאות של בטוח חיים ויתחייבו לשלם פרמיות בגינן. תשלומי הפרמיות יהוו למעשה התשלומים על חשבון החזרי ההלוואות באופן שבסוף תקופת הבטוח, בתום חמש שנים, ישמשו פידיונם לפירעון ההלוואות.

המשיבים טענו כי במשך התקופה משנת 2006 עד 2008 שילמו למבקשת תשלומים בסך כולל של 1,648,182 ש"ח אך מיד כשהתברר להם, סמוך לתחילת שנת 2008, כי התשלומים בגין הפרמיות עולים בהרבה על התשלומים אותם הם עשויים היו לשלם לו היו משלמים החזרי ההלוואות בדרך הרגילה, בקשו להפסיק את העסקה המורכבת, לפדות הפוליסות על חשבון יתרת חוב ההלוואות וכן לפרוע את יתרת חוב ההלוואות במידה ויוותר כזה.

לטענת המשיב 3, סירבה המבקשת לפדות הפוליסות ולפיכך, הפסיקו בעצמם את תשלומי הפרמיות באוקטובר 2008.